כתובה – בכל טכס נישואין יהודי חותם הבעל על כתובה לטובתה של האשה. הכתובה הינה בארמית ולרוב הבעל אינו יודע על מה הוא חותם ומה התנאים שבהם הוא יחויב בעתיד לשלם לאשה את הסכום של הכתובה ומה שאר ההתחייבויות שנטל על עצמו בכתובה. בכתובה יש מספר התחייבויות של הבעל כלפי האשה (בין היתר לזון ולפרנס) אולם המוכרת ביותר הינה ההתחייבות לשלם לאשה סכום כסף במקרה של גירושין שנעשו שלא באשמתה של האשה. בכתובה 2 סכומים – עיקר כתובה = 200 זוז לרווקה ו – 100 זוז בלבד לגרושה או אלמנה (הסכום המשעורך נכון להיום הינו בין 4,000 – 40,000 ₪) והסכום של תוספת הכתובה = שהינו שערוך של נכסי צאן ברזל של האשה שהעבירה לבעלה ותוספת לשיקול דעתו של הבעל עצמו. הרבה גברים מתרברבים ורושמים בכתובה סכום גבוה מבלי להבין את תנאי החיוב ומבלי לדעת שבעתיד הם עלולים להיות מחויבים בסכום זה במקרה של גירושין. על פי דעת הרוב בבתי הדין הרבניים האשה אינה זכאית גם לאיזון משאבים וגם לכתובה (אולם היא כן זכאית לכתובה ולרכוש שרשום על שמה – נניח שלבני הזוג יש רק דירת מגורים שרשומה של שם שניהם – האשה יכולה לקבל חצי מהדירה מכוח זכותה הקניינית ואת החצי השני מכוח התחייבות הבעל בכתובה!!!). על פי דעת המיעוט של הרב היישריק יש להבחין בין זוג דתי שלגביו אין כפל מבצעים כלומר האשה זכאית רק לגבוה מבין השניים (או כתובה או איזון משאבים) אולם לגבי זוג חילוני יש כפל מבצעים והאשה יכולה לקבל גם איזון משאבים וגם כתובה! למשל, אם לבעל יש חברה ששווה מיליון ₪ האשה יכולה לקבל חצי מהחברה מכוח זכותה לאיזון משאבים ואת החצי השני מכוח התחייבות הבעל בכתובה! לעתים בתי הדין הרבניים מפחיתים כתובות מוגזמות במקרים שבהם אין גמירות דעת מצד הבעל
ENGLISH
